שי מטיילת: בברלין דבר עברית וקיבוץ גרמני

או הא
מה שדוחים לאחר כך... הופך להיות קשה לביצוע!
איך חוזרים אחורה בזמן לכתוב על חוויות מפעם?

בטיול הזה הקצב מסחרר, התפאורות מתחלפות, מזג אוויר משתנה, פוגשים המון אנשים...
כבר ישנתי בעשרות מיטות שונות, הצגתי את עצמי למי יודע כמה אנשים,
סיפרתי על הרדוף ועל ישראל ועל צבא... -רגע, חייבים ללכת לצבא לא? -כן. -אז איך זה שאת לא הלכת?
את מטיילת לבד? מאיפה הכסף? איזה מגניב. גם אני הייתי רוצה לצאת למסע...

למדתי בעל פה תחנות מטרו של 5 או 6 ערים גדולות, הסתובבתי בכל שווקי הכריסמס האפשריים, (אפילו היום מצאתי שוק כריסמס ימי הביניים! מגניב!) פגשתי אנשים ישנים מפעם, אנשים חדשים מהקאוצ'סרפינג, אנשים ברחוב וברכבת.
קניתי מעיל וכפפות והצטיידתי לחורף, קיבלתי את השלג הראשון והשני והשלישי... עד שהבנתי למה האירופאים שונאים אותו! ומחר אחגוג לראשונה בחיי כריסמס כשר לישו ואפילו קניתי מתנות למארחים שלי להניח מתחת לעץ...

אז, בחזרה לעבר הרחוק-
ממינכן (אגב כדאי לחזור לפוסט ההוא, עכשיו יש שם גם תמונות) נסעתי לעיירה קטנה ליד קאסל (מרכז גרמניה) שם ביקרתי בקהילה מקסימה בשם ניאדרקדאופונגן קומון! 80 איש ואישה וילדיהם שחיים יחד במספר מבנים באמצע העיירה ומתנהלים כמו קיבוץ לכל דבר עם דגש על אנרכיה וא-היררכיה...
חדר אוכל, מכבסה, פגישות שבועיות וקבוצות עבודה, כלכלה משותפת (לחלוטין) וקבלת החלטות בקונצנזיוס... לא יאומן כי יסופר.
קיבלתי המלצה מחבר לבקר אותם, ומסתבר שאישה אחת מותיקי המקום ביקרה בקיץ האחרון בהרדוף... עולם קטן כבר אמרתי?
לצערי דאז, לא הייתה להם עבודה קבועה להעסיק אותי בה, לכן 'נאלצתי' לטייל לי ברחבי הקומונה, לשדל אנשים לדבר איתי אנגלית, או סתם להקשיב לשיחות בגרמנית... לנוח לי בחדר או לשתות תה בחדר אוכל ולקרוא מגזינים על קהילות בעולם ומידי פעם למצוא לי עבודה מזדמנת...
במקום יש גם מרכז יום לקשישים חולי אלצהיימר ומרכז סמינרים לתקשורת בלתי-אלימה וכמובן גן ילדים אלטרנטיבי וחנות ירקות אורגנית...
הדבר המרשים ביותר עבורי היה העובדה שהאנשים גרים בקבוצות-מחייה, למשל 5 או 6 אנשים בקומה אחת עם מקלחת שירותים ומטבחון וסלון משותף, ואין זה אומר שהזוגות גרים יחד באותה קבוצה! בכל המובנים של המילה -הם חיים חיי שיתוף ומתחלקים בכל, או יותר נכון סומכים זה על זה שכל אחד לוקח מה שהוא צריך (כסף למשל נלקח חופשי מהמשרד ואין פיקוח או ועדה שמחליטה מי יקח כמה) ועושה מה שהוא רוצה (אין מספר שעות עבודה שחייבים לבצע) בהתחשבות ובשיקול נכון בשביל לעצמו ובשביל כל השאק... בקיצור- לא יאומן


		the view from the hill

the kindergarden in niedekaufungen kommun

לשמחתי אחרי כמה ימים של השתקעות באווירת הקיבוץ מצאתי לא מעט אנשים מקסימים לדבר איתם ולשאול אותם אינסוף שאלות על חיי הקהילה, כמובן שגם הצלחתי להיות יעילה ולעזור בעבודות שונות (בהתחלה לא האמנתי שיש מישהו בעולם שמסרב להצעתי לעזור! היי הלו, זאת שי גולן פה! אני יכולה לעבוד בשבילכם בחינם ואתם מסרבים?!) ובנוסף למדתי גם להנות מהמנוחה המרובה שנפלה עליי... הכי כייף היה לפגוש את חבורת הילדים בהנהגתו של יעקב דובר האנגלית וללמד אותם לשחק בגוגואים! (ראה תמונה)
בהחלט השרה עליי נועם ומצא חן בעיניי הביקור שם ואשמח מאד להגיע לשם בשנית!

playing gogos...

the common room during dinner

מקאסל המשכתי לברלין הגדולה לפגוש את אמא האחת והיחידה שהגיעה לבלות איתי את חופשת חנוכה שלה ואת יום הולדתי שלי בשלג המקפיא...
קיבלתי משלוח של מתנות נחמדות מהארץ (לשולחים תודה!)

do you think it is cold there?...

למזלנו כבר בימינו הראשון קיבלנו סיור מודרך ברחבי העיר עם בת דודה של אמא רודיקה, שהתגוררה בעיר עד לפני כמה שנים... בהמשך גם יצאנו לשופינג ביחד, ראינו מופעים מרחבי תבל וסעדנו במסעדות שונות...
וכמובן שאיך אפשר לטייל בברלין בלי לפגוש קצת ישראלים?
לא עבר יום או חצי יום בלי ששמעתי עברית סביבי... קבוצת תלמידים מבית הספר הדמוקרטי בחדרה יצאו לפגוש תלמידים מבית הספר הדמוקרטי בברלין... ושאנחנו נעבור על זה בשתיקה? כמובן שפגשנו אותם והצטרפנו לכל האטרקציות האפשריות שהם הציעו לנו (שכללו בין היתר ריכולים דמוקרטים מחוץ למסעדת פיצה, סיור אלטרנטיבי בעיר, ביקור בבית הספר בברלין, וכניסה למוזיאון היהודי...)

נפרדתי מאמא על הרציף והלכתי להתמקמם ליומיים אצל חבר-של-חבר שנשלחתי אליו עד שהחבר עצמו יתפנה לארח אותי... ומה מסתבר?
שהמארח שלי לומד חינוך ולדורף! כמובן שעוד באותו היום התלוויתי אליו לערב נגינה של כתה ה בביס ולדורף בו הוא עובד!
חרשתי את ברלין מכל הכיוונים, שוק פשפשים, הופעות למיניהן, מפגשים עם אנשים כמו תיירות יווניות שלומדות בלונדון, חברים ישנים מישראל, חברים חדשים מישראל, פעולת מחאה נגד תרבות הצריכה, הופעת פלמנקו, גלריות לאמנות, מוזיאונים משעממים ומשעממים פחות, מסעדה טבעונית, בית קולנוע אלטרנטיבי, סירקס דה סולה... רק על הקרח עדיין לא החלקתי!
בברלין כמו בברלין... מלא אנשים מכל העולם שמגיעים לחיות בעיר המגניבה בתבל.

ושוב הטיול הזכיר לי שלא באמת משנה איפה מטיילים אלה את מי פוגשים ומה עושים...

בפעם הבאה חוויות מכריסמס!