בברלין דבר עברית וקיבוץ גרמני

או הא
מה שדוחים לאחר כך... הופך להיות קשה לביצוע!
איך חוזרים אחורה בזמן לכתוב על חוויות מפעם?

בטיול הזה הקצב מסחרר, התפאורות מתחלפות, מזג אוויר משתנה, פוגשים המון אנשים...
כבר ישנתי בעשרות מיטות שונות, הצגתי את עצמי למי יודע כמה אנשים,
סיפרתי על הרדוף ועל ישראל ועל צבא... -רגע, חייבים ללכת לצבא לא? -כן. -אז איך זה שאת לא הלכת?
את מטיילת לבד? מאיפה הכסף? איזה מגניב. גם אני הייתי רוצה לצאת למסע...

למדתי בעל פה תחנות מטרו של 5 או 6 ערים גדולות, הסתובבתי בכל שווקי הכריסמס האפשריים, (אפילו היום מצאתי שוק כריסמס ימי הביניים! מגניב!) פגשתי אנשים ישנים מפעם, אנשים חדשים מהקאוצ'סרפינג, אנשים ברחוב וברכבת.
קניתי מעיל וכפפות והצטיידתי לחורף, קיבלתי את השלג הראשון והשני והשלישי... עד שהבנתי למה האירופאים שונאים אותו! ומחר אחגוג לראשונה בחיי כריסמס כשר לישו ואפילו קניתי מתנות למארחים שלי להניח מתחת לעץ...


אז, בחזרה לעבר הרחוק-
ממינכן (אגב כדאי לחזור לפוסט ההוא, עכשיו יש שם גם תמונות) נסעתי לעיירה קטנה ליד קאסל (מרכז גרמניה) שם ביקרתי בקהילה מקסימה בשם ניאדרקדאופונגן קומון! 80 איש ואישה וילדיהם שחיים יחד במספר מבנים באמצע העיירה ומתנהלים כמו קיבוץ לכל דבר עם דגש על אנרכיה וא-היררכיה...
חדר אוכל, מכבסה, פגישות שבועיות וקבוצות עבודה, כלכלה משותפת (לחלוטין) וקבלת החלטות בקונצנזיוס... לא יאומן כי יסופר.
קיבלתי המלצה מחבר לבקר אותם, ומסתבר שאישה אחת מותיקי המקום ביקרה בקיץ האחרון בהרדוף... עולם קטן כבר אמרתי?
לצערי דאז, לא הייתה להם עבודה קבועה להעסיק אותי בה, לכן 'נאלצתי' לטייל לי ברחבי הקומונה, לשדל אנשים לדבר איתי אנגלית, או סתם להקשיב לשיחות בגרמנית... לנוח לי בחדר או לשתות תה בחדר אוכל ולקרוא מגזינים על קהילות בעולם ומידי פעם למצוא לי עבודה מזדמנת...
במקום יש גם מרכז יום לקשישים חולי אלצהיימר ומרכז סמינרים לתקשורת בלתי-אלימה וכמובן גן ילדים אלטרנטיבי וחנות ירקות אורגנית...
הדבר המרשים ביותר עבורי היה העובדה שהאנשים גרים בקבוצות-מחייה, למשל 5 או 6 אנשים בקומה אחת עם מקלחת שירותים ומטבחון וסלון משותף, ואין זה אומר שהזוגות גרים יחד באותה קבוצה!  בכל המובנים של המילה -הם חיים חיי שיתוף ומתחלקים בכל, או יותר נכון סומכים זה על זה שכל אחד לוקח מה שהוא צריך (כסף למשל נלקח חופשי מהמשרד ואין פיקוח או ועדה שמחליטה מי יקח כמה) ועושה מה שהוא רוצה (אין מספר שעות עבודה שחייבים לבצע) בהתחשבות ובשיקול נכון בשביל לעצמו ובשביל כל השאק... בקיצור- לא יאומן

 

 

the view from the hill

the kindergarden in niedekaufungen kommun

לשמחתי אחרי כמה ימים של השתקעות באווירת הקיבוץ מצאתי לא מעט אנשים מקסימים לדבר איתם ולשאול אותם אינסוף שאלות על חיי הקהילה, כמובן שגם הצלחתי להיות יעילה ולעזור בעבודות שונות (בהתחלה לא האמנתי שיש מישהו בעולם שמסרב להצעתי לעזור! היי הלו, זאת שי גולן פה! אני יכולה לעבוד בשבילכם בחינם ואתם מסרבים?!) ובנוסף למדתי גם להנות מהמנוחה המרובה שנפלה עליי... הכי כייף היה לפגוש את חבורת הילדים בהנהגתו של יעקב דובר האנגלית וללמד אותם לשחק בגוגואים! (ראה תמונה)
בהחלט השרה עליי נועם ומצא חן בעיניי הביקור שם ואשמח מאד להגיע לשם בשנית!

playing gogos...

the common room during dinner

מקאסל המשכתי לברלין הגדולה לפגוש את אמא האחת והיחידה שהגיעה לבלות איתי את חופשת חנוכה שלה ואת יום הולדתי שלי בשלג המקפיא...
קיבלתי משלוח של מתנות נחמדות מהארץ (לשולחים תודה!)

do you think it is cold there?...

למזלנו כבר בימינו הראשון קיבלנו סיור מודרך ברחבי העיר עם בת דודה של אמא רודיקה, שהתגוררה בעיר עד לפני כמה שנים... בהמשך גם יצאנו לשופינג ביחד, ראינו מופעים מרחבי תבל וסעדנו במסעדות שונות...
וכמובן שאיך אפשר לטייל בברלין בלי לפגוש קצת ישראלים?
לא עבר יום או חצי יום בלי ששמעתי עברית סביבי... קבוצת תלמידים מבית הספר הדמוקרטי בחדרה יצאו לפגוש תלמידים מבית הספר הדמוקרטי בברלין... ושאנחנו נעבור על זה בשתיקה? כמובן שפגשנו אותם והצטרפנו לכל האטרקציות האפשריות שהם הציעו לנו (שכללו בין היתר ריכולים דמוקרטים מחוץ למסעדת פיצה, סיור אלטרנטיבי בעיר, ביקור בבית הספר בברלין, וכניסה למוזיאון היהודי...)


נפרדתי מאמא על הרציף והלכתי להתמקמם ליומיים אצל חבר-של-חבר שנשלחתי אליו עד שהחבר עצמו יתפנה לארח אותי... ומה מסתבר?
שהמארח שלי לומד חינוך ולדורף! כמובן שעוד באותו היום התלוויתי אליו לערב נגינה של כתה ה בביס ולדורף בו הוא עובד!
חרשתי את ברלין מכל הכיוונים, שוק פשפשים, הופעות למיניהן, מפגשים עם אנשים כמו תיירות יווניות שלומדות בלונדון, חברים ישנים מישראל, חברים חדשים מישראל, פעולת מחאה נגד תרבות הצריכה, הופעת פלמנקו, גלריות לאמנות, מוזיאונים משעממים ומשעממים פחות, מסעדה טבעונית, בית קולנוע אלטרנטיבי, סירקס דה סולה... רק על הקרח עדיין לא החלקתי!
בברלין כמו בברלין... מלא אנשים מכל העולם שמגיעים לחיות בעיר המגניבה בתבל.

ושוב הטיול הזכיר לי שלא באמת משנה איפה מטיילים אלה את מי פוגשים ומה עושים...

בפעם הבאה חוויות מכריסמס!

meeting old and new friends

cirque de soleil!!!!!

second hand shop!!!!

berlin wall

chrismas cards that ive sent

the Aliya game from the jewish museum... funny but true

מפגשים בינלאומיים במינכן

התחנה הראשונה שלי במינכן הייתה שרה -
בחורה מתוקה שהכרתי בישראל בזמן שלמדה באולפן עברית בירושלים
נפגשנו רק פעם אחת בדירה של חבר מהרדוף, אבל שרה כל כך צחקה מהבדיחות שלא סיפרתי (לא ברור אבל למה אבל לפעמים אנשים שפוגשים אותי פשוט מתחילים לצחוק בחברתי) שאחרי שסיפרתי לה שאני מתכננת טיול באירופה, היא הזמינה אותי ברוחב לב לבקר אותה אם מזדמן לי להיות באיזור

ואכן- כך היה... כשהגעתי קיבלה את פניי מוזיקה ישראלית ודירה חביבה מלאה בתמונות מירושלים וישראל.. שרה עכשיו לומדת באוניברסיטה אבל חולמת לחזור לביקור בישראל, ובנתיים ממשיכה להתאמן בשיעורי עברית, שם פגשה את עודיי- פלסטינאי מירדן שלומד גם הוא במינכן
וכך מצאו את עצמם נכדות של גרמנים, שסביר למדי לקחו חלק במלחמת העולם השנייה, יושבות לארוחת ערב עם ישראלית נכדה של יהודים שעלו לארץ בעקבות מלחה"ע ה2, יחד עם ירדני שהוריו נאלצו לעבור לירדן בגלל שהיהודים שהגיעו מאירופה כבשו את אדמתם.
מסובך? אל דאגה, ההיסטןריה לא הפריעה לנו לאכול חומוס טוב ושקשוקה (וזה הרגע בו שאלתי את עצמי אם אין לישראל עוד מאכלים לאומיים לשם שינוי?!), לדבר על פוליטיקה עולמית ולצאת לשתות יין חם בפסטיבל החורף העונתי...

veyagur zeev im keves

ביום אחר סיירתי במתחם האולימפיאדה בנסיון למצוא את האנדרטה לפעולת הטרור בה נרצחו יהודים מהמשלחת הישראלית, ולהפתעתי מצאתי גם בחור חביב שמתעניין בתרבות היהודית, ביקר בישראל לפני 20 שנה ולמד לקרוא עברית מספר לימוד - ואכן הצליח יפה מאד לקרוא את שמות ההרוגים החרוטים על אבן האנדרטה...


במסיבת פרידה לאחד השותפים בדירת הקאוצסרפינג בה התארחתי, פגשתי בחורה קנדית-ישראלית עם משפחה גדולה בישראל שלמדה בבית ספר יהודי- וכמוני מתרגשת שחנוכה עומד להגיע...

ובערב האחרון במינכן כמובן מפגש בינלאומי לקינוח- התארחתי אצל בחור גרמני-רומני וחברתו הדרום-קוריאנית, ולכבוד יום הולדותו הגיעה יעל, חברתו הישראלית-גרמנית עם עוגה ומתנה, שלא יודעת לדבר עברית ואביה הישראלי עזב את המשפחה כשהייתה בת 6, ויצאנו כולנו לחגוג בקפה אנרכיסטי אלטרנטיבי לא לפני שהזמנו את סוורנה ההודי שהכרנו דרך הקאוצסרפינג להצטרף רלינו...

וככה נולדת בדיחה - ישראלי רומני הודי קוריאני וגרמני יושבים במסעדה...
ואני חשבתי שישראל קטנה... מסתבר שגם העולם לא כל כך גדול...

here is the world... not so big ah?

yeah im super not in kosher!

להתראות סלצבורג

אז, נפרדתי מוינה היפה והגעתי ל.. סלצבורג היפה!
רוני, חבר מוכשר שהכרתי מנאות סמדר, לומד כאן מחול בבי''ס בינלאומי בשם SEAD
וכמו שהבטיח, חיכה לי על הרציף בתחנת הרכבת...

beautiful salzburg - still no sun...

בדירה שלו, ארבעה סטודנטים-רקדנים מארבעה ארצות שונות (שוודיה, ספרד, איטליה, ישראל), הם רק חלק מ-100 תלמידים בבי''ס שמבלים יום ולילה, ימי חול וסופי שבוע, בסטודיואים של בית  הספר, מדברים, חולמים, צוחקים, אוכלים ושותים מחול...
היה ממש מעורר השראה לראות כל כך הרבה חברה צעירים ותוססים שמגיעים מכל קצוות תבל (וזה לא סוד שלא קל להתקבל לבי''ס, הביקוש גדול וכל שנה מתקבלים רק 25 תלמידים!) בשביל לעשות את מה שהלב שלהם אומר להם... 
לחיות עם תשוקה כל כך גדולה לדבר מסויים ולעבוד קשה בשביל להתקדם ולהתפתח בו, כולי מלאת הערכה...

dancers resting and playing after shabbat meal

אז אחרי ששמעתי כל כך הרבה בדיחות על המורה לבאלט איך כולם פוחדים ממנה, ועל הבחור השוויצרי שהיא מאוהבת בו וכל פעם שהוא שואל שאלה היא מתחילה לצחוק, הייתי חייבת לראות בעצמי! ואכן הצטרפתי לשיעור בלט ולשיעור מחול עכשווי וצפיתי מהצד על כל הרקדנים עולים לפויינט ועושים פירואטים. 
המצחיק היה שכל הזמן שאלו אותי אם אני אחות של רוני... כנראה אנחנו דומים. אמנם גם אחותי רקדנית, אבל היא נמצאת בארץ אחרת...

שיעור מחול עכשווי עם חורחה

בזמן שהרקדנים עבדו קשה, אני ישנתי עד מאוחר, בישלתי מרקים חמים וניקיתי את המטבח לרווחת הרקדנים...
כמובן שגם יצאתי לטייל בעיר העתיקה, ולמרות שיכלתי, לא הלכתי לראות את אתרי הצילום של צלילי המוזיקה! 
לפני שהגעתי, רוני סיפר לי שממש מחוץ לחלון שלו רואים את הר גייסברג ובכלל כל הנוף מסביב מלא הרים וגבעות ירוקים, אבל לקח לערפל 5 ימים ואולי יותר עד שפינה את מקומו לשמש, וספסוף יכולתי לראות על מה הוא מדבר!
ניצלתי את השמש כיאות ויאתי להעפיל על ההר הקרוב, כשעתיים טיפוס, אמנם לא האלפים, אבל עובדה שאף אחד מהרקדנים, גם כאלה שגרים פה כבר 3 שנים - עוד לא טיפס עליו!
בראש ההר (נוף מהמם!) ראיתי חבורה של צעירים שרוצים לצנוח, אך הרוח לא הייתה מספיק חזקה, לכן עברו לנקודה אחרת על ההר.. אך אבוי! המד-רוח (שרוול בד כזה כמו שיש במסלולי התעופה) היה מסורבל בתוך עצמו ולא איפשר לרוח לעבור דרכו, ככה שאי אפשר לדעת כמה רוח יש ולאיזה כיוון היא נושבת! אחרי כמה נסיונות נואשים להזיז את הפלונטר בעזרת מקל ארוך, ויתרו החבר'ה והלכו מבואסים הביתה... כמעט והצעתי להם את עזרתי, הרי בקלות יכלתי לטפס להם על הכתפיים וכך המקל היה מגיע יותר גבוה, או לטפס יחפה על העמוד עד לשרוול.. אבל, כמובן שהעדפתי להסתכל מהצד מאשר לנקוט עמדה... בפעם הבאה, אמרתי לעצמי.. בפעם הבאה.

בסוף השבוע - שלא תחשבו שיש זמן חופשי לרקדנים, גם בשבת-ראשון עם נפגשים לכלמיני חזרות וסדנאות בבי''ס!- רכבנו על האופניים לשוק הפשפשים (!!!!!!) ולתדהמת העולם - לא קניתי שם כלום... שנינו היינו בטוחים שאנחנו מקחנים גרועים, אך להפתעתנו כל מחיר שנקבנו, הסכימו לקבל.. אולי זה קרה בגלל שהשוק היה לקראת סגירה...

unfree buterflies in the flea market

skiing shoes in 5 euro... a good buy!

וכמובן ביקרנו בשוק הכריסמס, שם מוכרים כל מה שאתם לא צריכים, כמעט כמו שוק הפשפשים רק הרבה יותר יקר... ושוב הכנתי חומוס, וגם שקשוקה (בדיוק כמו בוינה), ואפילו סעדנו בדירה ארוחת שישי נחמדת עם חברים

כייף ונחמד וחמים ונעים. ובפעם הבאה אספר מה עשיתי במינכן... (:

קצת תמונות

dont say its not a SHOS!

a christmas market

מבשלים ארוחת שישי

אליפות של חלה!!

מברכים על היין... ועל הלחם... ועל הנרות...

בדרך לפסגה...

כך נראית סלצבורג מלמעלה

איך אומרים זאב בהונגרית?

אז כמו שתכננו הגענו לבודפשט היפה, אשר בהונגריה - ארץ מולדתו של סבא צבי
אני מאד התרגשתי כשירדנו מהרכבת ובמשך השהייה בעיר, ניסיתי לדמיין את העיר דרך עיני סבא צבי בן ה-20 שגר במשך שנה אחת בבודפשט לפני פרוץ המלחמה

מסיירים ברחבי העיר עם חברה

התארחנו אצל שתי בחורות שונות מהקאוצ'סרפינג, שתיהן היו מקסימות ופתחו את לבן ודירתהן בפנינו, והפכנו לחברי אמת
הלכנו הלוך ושוב במרכזי התיירות, בדקנו באיזה מסעדה מגישים את הגולאש הכי טעים, ואכלנו קריוטוש מסורתי (וגילינו שכבר אכלנו כזה בפראג בלי לדעת שזה קריוטוש!)

מתאמנים באקרובטיקה רב-פסלית

ראינו סרטים ארוכים מידי בפסטיבל דוקומנטרי בקולנוע מקומי, התבלבלנו בשטרות והשארנו טיפ של 10.000 פורינטס הונגריים במקום 1.000 (הפרצופים על השטר היו זהים!), צלחנו משימות קשות כמו למצוא לי מעיל חם בחנות יד שנייה, להחליף את הסווטשירט מקולקל הריצ'רץ' שדין קנה בH&M בבלגיה, ולזייף את כרטיס התחבורה הציבורית ל72 שעות כך שהספיק לנו לשבוע שלם...
גם הספקנו להצטרף לסיור ברובע היהודי ולראות את הגטו המקורי, לאכול ברשת מסעדות חומוס-בר ולהתלונן על טריות הסלט, להצטלם על כתפיים של שוטר (ולקבל נזיפה!), ולשוטט בשוק הפשפשים הגדול בעיר.
לא הספקנו ללכת לספא, להתרחץ בדנובה, וללמוד הונגרית.

הנוף הנשקף מטירת בודפסט

קינחנו את הטיול המשותף בעוד יומיים במלון זול בעיר דיור GYOR, שבסוף השבוע אפשר בקושי למצוא כלב משוטט בחוץ, המסעדות היו יקרות ולא טעימות אבל החברה הייתה נחמדה, משם דין המשיך לשוויץ ואני- לוינה.


בוינה לשמחתי קיבל את פניי חבר אוסטרי שהכרתי בארץ, שהגיע לתחנת הרכבת ולקח אותי לחוף מבטחים בדירת חברים. באותו היום הצטרפתי אליו ואל חבריו לחתום על חוזה לדירה חדשה, וגם קיבלתי סיור בדירה הריקה...
הלכתי לפגוש את המארחת שלי במסעדה טורקית (יש! דין נסע! סופסוף אפשר ללכת למסעדות צמחוניות!) ואכלתי מנת ירקות וטופו ששימחה את ליבי! המשכנו למפגש קאוצ'סרפינג עירוני, וקינחנו בשינה ערבה בדירתה הרחוקה-מאד-העיר-אך-אפשרית-להגעה-תוך-ארבעים-דקות-!

טירת שונברון המפורסמת, הייתי גם בפנים!

וכמו לכל טירה מכובדת, חצר אחורית שיכולה לאכלס את כל תל אביב

המארחת שלי טיילה בישראל בקיץ האחרון ומאד שמחה לחלוק איתי חוויות מירושלים ומים המלח. אפילו הכנו חומוס ביחד. נהדר. בהמשך התארחתי אצל עוד זוג בנות מקסימות בוינה, והתחברתי איתן ועם חבריהן. באוסטריה הלימודים באוניברסיטה הם חינם, ואם יש לך משפחה שתתמוך בך ותביא לך 200 יורו בחודש לקנות קצת אוכל, אתה ממש לא חייב לעבוד... במקרה הכי טוב אתה משקיע בשיעורי בית.. מי אמר שבישראל יש תנאי מחייה קשים??

מכייפים אצל הנה וינינה. איזה קלף קיבלת?

סיירתי להנאתי באוניברסיטאות הגדולות והיפות של העיר, ביליתי בשוק מעצבים צעירים ומגניבים, שיחקתי קלפים עם המארחים שלי והכנתי שקשוקה לבראנץ'. מה עוד אפשר לבקש?

באמצע השבוע הוינאי שלי נסעתי לבקר את משפחת הרולד, אמא גננת ואבא מורה כיתה ד', שאת בניהם - פיון ואנסלם, אירחתי יחד עם אבא מיקי בטיול בגולן בישראל. הם שמחו מאד לארח אותי ואני התמלאתי עונג והשראה מביקור בבית הספר ובגן.

איזה בור גדול, אתה חושב שאם נמשיך לחפור נגיע לסין? - מחשבות שלא חושבים בגן ולדורף

עוד משפחה אנתרופוסופית מאושרת זכתה בביקור מיוחד!

למרות שרציתי להשאר עוד בוינה המקסימה החלטתי להמשיך הלאה לבקר את רוני, חבר מנאות סמדר, שלומד באקדמיה למחול בסלצבורג. ועכשיו אני כאן!
להתראות בפעם הבאה.

not alone on the roads...

שלום לכל המתעניינים והסקרנים

עברו יותר משבועיים מאז ששיתפתי בחוויות הטיול, ובכן קדימה לעבודה...

אחרי הטיול המוצלח בהרי היורה העברתי יום וחצי נחמדים בבאזל היפה במהלכם הסתובבתי ברחובות, הקשבתי לנגני רחוב מוכשרים, כתבתי מכתבים וגלויות בבתי קפה חמימים, עקבתי אחרי עבודתם של פועלי כביש חרוצים, אכלתי סנדביץ אבוקדו טעים והפרחתי בועות על עוברים ושבים... לסיום ביקרתי בחנות צעצועים ענקית ובחנות בגדים יד שנייה שגרמה לי כמובן לאחר את הרכבת לגרמניה...

הגעתי לטובינגן, עיר סטודנטאלית יפה ועתיקה, שם פגשתי את דין ויחד התארחנו שלושה ימים בדירת בנות מקסימה במרכז העיר, שהעדיפו לבלות איתנו ולהראות לנו את העיר במקום ללמוד...

tubingen, germany

סיימנו בעוד לילה בבית משפחה של אחת הבנות, בעיירה קרובה, שם סייענו בקטיף תפוחים ופגשנו את סבתא (אומה בגרמנית), ויצאנו למסיבה אצל חברים.







החלטנו להמשיך יחד (אני ודין) לעבוד בחווה ולחוות קצת אווירה כפרית, דיפדפנו בספר הקהילות האירופאיות שיש לי ויצרנו קשר עם כמה מקומות... בלי לברר יותר מידי פרטים (מה שהתברר כטעות) שמנו פעמנו לעבר קהילה של מאה עשרים אנשים שחיים יחד ומקבלים מתנדבים לעבודה חקלאית...
בתחנת הרכבת קיבלו את פנינו לוי, האחראי על החקלאות בקהילה, ושמע-ידיד בן השבע- ובשמחה ובאהבה לקחו אותנו לתצפית יפה על העמק לפני שנסענו לביתנו החדש... הקהילה עצמה מלאה באנשים מקסימים ומעניינים, כולם היו סקרנים לפגוש אותנו ולשמוע על ישראל ועל התרבות שלנו, גם שלומה-אהבה בת השנתיים וחדשה-אהבה אשתו של לוי הסביר לנו פנים וענו על כל שאלותינו...

sweet pepper picking

אך אבוי! מה זה קורה פה? מלבד העבודה הכייפית בקטיף הפלפלים בשדה, הארוחות המזינות והחברה מלאת השלווה והשלום - אי אפשר לישון ביחד!
דין קיבל חדר עם אחד המקומיים, ואני לעומת זאת ישנתי בבית נפרד בחדר של האחיות-הבודדות -  single sister room- 
פעמיים ביום, בוקר וערב הקהילה נפגשת לgathering בהם מברכים את אלוהים ומודים ליהושע, מספרים סיפורי דת לילדים החביבים ובסופו הם צריכים לשתף את הבנותיהם מהסיפור... ממש נעשה ונשמע.
דין אמנם מאד התעניין בחיי הקהילה והחוקים הדתיים שלהם, אבל אני הרגשתי שזה כבד עליי ואני מעדיפה לפגוש ילדים חמודים שיש להם חופש בחירה...
וכך אחרי יומיים וחצי נפרדנו באהבה ובהכרת תודה ויצאנו לכבישים בדרכנו לפראג היפה...



בפראג התפנקנו בהוסטל מקומי, יצאנו לרחובות התיירים, אכלנו אוכל מקומי (אכזבה קלה), ניצלנו בתי קפה לשירות אינטרנט חינם, קפצנו לטירת פראג המפורסמת, ואפילו ראינו תאטרון-חושך יפהפה שמבוסס על אליס בארץ הפלאות...  אחרי ארבעה ימים עירוניים למדי, ביקרנו במכבסה (החלקים הכי מאושרים בטיול) והמשכנו למזרח צ'כיה לנסות את מזלנו בחווה אחרת...

beautifull views of prague

אך אבוי! בדרכנו בכבישים גילינו שהצ'כים לא כל כך מבסוטים לקחת טרמפיסטים... לכן נאלצנו לישון בעיר על הדרך (בהוסטל מקסים!) ולמחרת להמשיך במסע... בקור עז ובמצח נחושה הגענו ליעדנו- חוות עיזים של משפחה ישראלית-צ'כית שממוקמת בקצה העולם....

stuck on the roads

oh yeah we made it

קיבלנו חדר נחמד ואח שהדלקנו כל יום בשלוש בצהריים, בישלנו ואכלנו ארוחות טעימות שופעות בגבינה ובחמאה תוצרת המקום, נהנינו במשחק ובהקראת סיפורים בעברית לשני הילדים החמודים, קיבלנו בצהלה ובשמחה את השלג הראשון, ואפילו זכיתי ביום ביקור בגן אנתרופוסופי בכפר השכן...
אחרי שבוע של הפיכת-גבינות במחלבה, כיסוי תעלה עמוקה בחצר, החזרת העזים מהמרעה ושתיית תה חם מול האח, אנחנו אורזים את חפצינו ויוצאים מחר לעבר ארץ הולדתו של סבא- הונגריה!

עד כאן מצ'כיה היפה
שי