יצאתי לדרך
פתוחה, חדשה, גדולה ומאתגרת
בלי לדעת הרבה, בלי לחשוב
פגשתי אנשים, צורות חיים, אמונות שונות
פגשתי קרובי משפחה וחברים טובים
טיילתי ברחובות, בסמטאות, ובכמה נחלים ופסגות
דיברתי עם זרים ברכבות ויצרתי קשרים חוצי גבולות
רציתי לבקר בקהילות, חוות, להיות בסביבת ילדים, לגעת באדמה
בפועל בעיקר טיילתי בהרבה ערים גדולות
הבנתי איך אני לא רוצה לחיות
ראיתי את עניי העיר, בכל עיר, ישנים בתחנות המטרו, מקבצים נדבות,
תהיתי האם ככה זה צריך להיות
מה נכון ומה צודק
ואיך זה שבכל העולם אותן הבעיות
מאסתי בחיפוש אחר הטיול שאני רוצה שיהיה
והחלטתי לחזור בסיבוב הבא בקיץ, אם כוונות יותר ברורות
את היום האחרון שלי במרסיי העברתי בחיק הטבע בשמורה יפהפייה במרחק קצר ממרכז העיר, ובערב בזמן שחיפשתי פאב עם מוזיקה חיה להנעים את הערב האחרון שלי, ויתרתי על התענוג, ולמראה מסעדות התיירים היקרות המלאות בזוגות שחוגגים את ולנטיין דיי, נכנסתי לחנות שוקולדים וקניתי חפיסה יפה ושתי סוכריות למשפחה הצוענית עם הילדים הקטנים שגרים ברחוב מחוץ להוסטל שלי.
אשמח לספר עוד סיפורים
קטנים וגדולים, למי שרוצה. ממחר בארצנו.
שי
 |
| שדה ירוק בחווה מס' 1 |
 |
| חלון חדרי בחווה מס' 2 |
 |
| טיול לים עם חברים מהחווה |
 |
| יפה פה |
 |
| רחובות מרסיי |
 |
| עניי מרסיי מתחממים בשמש |
 |
| אחלה של נוף לסגור את הטיול |
