שי מטיילת: להתראות סלצבורג

אז, נפרדתי מוינה היפה והגעתי ל.. סלצבורג היפה!
רוני, חבר מוכשר שהכרתי מנאות סמדר, לומד כאן מחול בבי''ס בינלאומי בשם SEAD
וכמו שהבטיח, חיכה לי על הרציף בתחנת הרכבת...

beautiful salzburg - still no sun...

בדירה שלו, ארבעה סטודנטים-רקדנים מארבעה ארצות שונות (שוודיה, ספרד, איטליה, ישראל), הם רק חלק מ-100 תלמידים בבי''ס שמבלים יום ולילה, ימי חול וסופי שבוע, בסטודיואים של בית הספר, מדברים, חולמים, צוחקים, אוכלים ושותים מחול...
היה ממש מעורר השראה לראות כל כך הרבה חברה צעירים ותוססים שמגיעים מכל קצוות תבל (וזה לא סוד שלא קל להתקבל לבי''ס, הביקוש גדול וכל שנה מתקבלים רק 25 תלמידים!) בשביל לעשות את מה שהלב שלהם אומר להם...
לחיות עם תשוקה כל כך גדולה לדבר מסויים ולעבוד קשה בשביל להתקדם ולהתפתח בו, כולי מלאת הערכה...

dancers resting and playing after shabbat meal

אז אחרי ששמעתי כל כך הרבה בדיחות על המורה לבאלט איך כולם פוחדים ממנה, ועל הבחור השוויצרי שהיא מאוהבת בו וכל פעם שהוא שואל שאלה היא מתחילה לצחוק, הייתי חייבת לראות בעצמי! ואכן הצטרפתי לשיעור בלט ולשיעור מחול עכשווי וצפיתי מהצד על כל הרקדנים עולים לפויינט ועושים פירואטים.
המצחיק היה שכל הזמן שאלו אותי אם אני אחות של רוני... כנראה אנחנו דומים. אמנם גם אחותי רקדנית, אבל היא נמצאת בארץ אחרת...

שיעור מחול עכשווי עם חורחה

בזמן שהרקדנים עבדו קשה, אני ישנתי עד מאוחר, בישלתי מרקים חמים וניקיתי את המטבח לרווחת הרקדנים...
כמובן שגם יצאתי לטייל בעיר העתיקה, ולמרות שיכלתי, לא הלכתי לראות את אתרי הצילום של צלילי המוזיקה!
לפני שהגעתי, רוני סיפר לי שממש מחוץ לחלון שלו רואים את הר גייסברג ובכלל כל הנוף מסביב מלא הרים וגבעות ירוקים, אבל לקח לערפל 5 ימים ואולי יותר עד שפינה את מקומו לשמש, וספסוף יכולתי לראות על מה הוא מדבר!
ניצלתי את השמש כיאות ויאתי להעפיל על ההר הקרוב, כשעתיים טיפוס, אמנם לא האלפים, אבל עובדה שאף אחד מהרקדנים, גם כאלה שגרים פה כבר 3 שנים - עוד לא טיפס עליו!
בראש ההר (נוף מהמם!) ראיתי חבורה של צעירים שרוצים לצנוח, אך הרוח לא הייתה מספיק חזקה, לכן עברו לנקודה אחרת על ההר.. אך אבוי! המד-רוח (שרוול בד כזה כמו שיש במסלולי התעופה) היה מסורבל בתוך עצמו ולא איפשר לרוח לעבור דרכו, ככה שאי אפשר לדעת כמה רוח יש ולאיזה כיוון היא נושבת! אחרי כמה נסיונות נואשים להזיז את הפלונטר בעזרת מקל ארוך, ויתרו החבר'ה והלכו מבואסים הביתה... כמעט והצעתי להם את עזרתי, הרי בקלות יכלתי לטפס להם על הכתפיים וכך המקל היה מגיע יותר גבוה, או לטפס יחפה על העמוד עד לשרוול.. אבל, כמובן שהעדפתי להסתכל מהצד מאשר לנקוט עמדה... בפעם הבאה, אמרתי לעצמי.. בפעם הבאה.

בסוף השבוע - שלא תחשבו שיש זמן חופשי לרקדנים, גם בשבת-ראשון עם נפגשים לכלמיני חזרות וסדנאות בבי''ס!- רכבנו על האופניים לשוק הפשפשים (!!!!!!) ולתדהמת העולם - לא קניתי שם כלום... שנינו היינו בטוחים שאנחנו מקחנים גרועים, אך להפתעתנו כל מחיר שנקבנו, הסכימו לקבל.. אולי זה קרה בגלל שהשוק היה לקראת סגירה...

unfree buterflies in the flea market

skiing shoes in 5 euro... a good buy!

וכמובן ביקרנו בשוק הכריסמס, שם מוכרים כל מה שאתם לא צריכים, כמעט כמו שוק הפשפשים רק הרבה יותר יקר... ושוב הכנתי חומוס, וגם שקשוקה (בדיוק כמו בוינה), ואפילו סעדנו בדירה ארוחת שישי נחמדת עם חברים

כייף ונחמד וחמים ונעים. ובפעם הבאה אספר מה עשיתי במינכן... (:

קצת תמונות