נו פרנסה, פרדון...

 אחרי שבוע בעיר העורות פריז, לקחתי את הרכבת המהירה לטולוז

שם קיבל את פניי נמרוד, חבר ישראלי שלומד קרקס בעיר
בדירה גדולה ומרווחת, גרים להם חמישה קרקסנים וסדטודנטים

מדברים צרפתית-ספרדית-אנגלית-עברית וחיים טוב
כידוע סטודנטים באירופה לא משלמים שכר לימוד... ולעתים גם מקבלים עזרה בשכר הדירה והמחייה...

אז בערב בערב, כשכולם חוזרים מענייניהם ואחרי שאני התעוררתי שזה במקרה הטוב ב12 בצהריים... יש מסיבת מטבח. כל אחד מכין לעצמו ארוחת ערב והמטבח מכיל את כווווולם... מלבד פעמיים שעשינו ארוחה משותפת

בסופי השבוע הטולוזאים אוהבים מאד לחגוג במסיבות ביתיות רוויות אלכוהול ומוזיקה.. אין צרות, אין דאגות, החיים יפים והעולם מושלם...

fun in toulouse

בטולוז יש המון דברים מעניינים לראות, סקווטים, פרוייקטים חברתיים, הופעות קרקס... לצערי לא הספקתי לראות יותר מידי אבל מה ומי שפגשתי היה אחלה


לקינוח חטפתי אינפקציה באצבע ששרידיה מלווים אותי עד היום.
לטולוז הגיע עידו, בן דוד משבט הגולן שאת שמו הזכרתי עוד בפוסט הראשון שכתבתי... שבא לבלות עם אור, חבר ירושלמי שחוזר לארץ לאחר סמסטר בעיר. ואיך אפשר להפרד מצרפת בדרך טובה יותר מאשר טיול ברכב שכור הכולל שינה בשטח למשך חמישה ימים סימן שאלה
אי אפשר סימן קריאה
לכן, העמסנו את הרכב בציוד, פשטנו על הסופרמרקט, הצטיידנו בבאגטים אינספור, ואת הטחינה עידו הביא כבר מהארץ לבקשתי...
וכך מצאתי עצמי נוסעת בכבישי דרום צרפת, מנמנמת ברכב בזמן שהשניים מנווטים אותנו למקום היפה הבא בו נישן, קפואים מקור, אחרי ארוחה של מרק חם על המדורה, בתקווה שהמדורה תחזיק מעמד, ושהבעלים של השטח לא יגרשו אותנו.. וגם שהדוב לא יבוא בלילה.
והוא אכן לא בא

cold cold nights...                                 readz to go!           

התכנית הלכה בול לפי התכנון, שהיה בגדול נקודת ציון אחת לכל יום לפי תנועת השמש, ויום אחד גשום של שתיית שוקו באוהל... שבמציאות התחלף בדייסה. באופן כללי היה קר ויפה.
מחבריי למסע נפרדתי על רציף האוטובוס, שם נופפתי לשלום ונסעתי על עבר החווה-קהילה בה אני נמצאת עכשיו...

התכנית להמשך- למצוא עוד חווה, להעביר שבוע במרסיי, ולחזור הביתה...