a group tour...

אז 

שוויץ 

עצים ירוקים 

פרות באחו 

הרבה שמש, בנתיים 

קצת גשם, אבל כשהוא מגיע - אי אפשר לפספס... 

עבר שבוע של טיול מאורגן עם חבורת נשים מבוגרות, חלקן יועצות ביוגרפיות (תחום שהתפתח מהאנתרופוסופיה), חלקן גננות ולדורף - בהדרכתו של המורה המקסים שלי להתבוננות בטבע בשנת מבוא 

במהלכו ביקרנו ביוזמות אנתרופוסופיות בגרמניה ובשוויץ כמו בתי ספר, בתי חולים, מרכזי הכשרה, קהילות מרפאות ועוד 

וגם קפצנו למפלי הריין, ליער השחור ולדרך היין 

שמענו הרבה סיפורים והסברים ארוכים מאנשים שונים וכל ערב במעגל סיכום יום התלוננו שאין זמן לנשום 

(אני כמובן במקום לפטפט באוטובוס ולקנות מתנות בשביל הילדים, ניצלתי את הזמן לשינה חטופה, אם באוטובוס, על ספסל ברחוב, או בזמן הרצאה כזאת או אחרת... בדיוק כמו שלמדתי בשנת מבוא - בזמן השינה הרוח סופגת הכל...) 

למעוניינים - תכנית הסיור המלאה

רגעי השיא בשבילי היו ביקור קצר מידי בקמפ-היל בגרמניה בו חגגו את חג הקציר (כן כן, הם לא מחכים לסוף חודש מאי בשביל זה...) וכל הקהילה- החברים, המשפחות, הילדים, והמדריכים הצעירים (והחתיכים) נפגשו בשדה לשלוף את הגזרים ואת הסלקים מהאדמה, ואנחנו שהגענו לעזור להם לזמן קצר התקבלנו כמובן כאורחים של כבוד, החברים מאד התרגשנו בבואנו ואפילו קיבלתי ד"ש להעביר למשפחה בהרדוף... 

יותר מאוחר החברים קצת התבאסו כשהבינו כשכל העוגות הטעימות שהביאו לשדה הן עבור האורחים בלבד... 

רגע שיא נוסף שלי היה בשטוטגרט, גרמניה כשהחלטנו כמה בנות ברגע של ספונטניות לקחת מונית מההוסטל לפסטיבל הבירה המקומי (מקביל לאוקטובר פסט במינכן) שם פגשנו את כל העם הצעיר והצעיר פחות שיצא לשתות קצת יותר מידי בירה, וכל זה על רקע של מאות דוכני ממתקים ונקנקיות, גלגלי ענק ומתקני לונה פארק... 

לסיכום השבוע הראשון היה עבורי בעיקר מפגשים עם אנשים, הבנה שזה מה שמעניין אותי ומה שיניע אותי בטיול שלי, והוקרה על כך שאני רואה ופוגשת את הדברים מנקודת מבט מאד אישית שלי. 

וגם הבנתי שאני ממש לא מעוניינת לסוע מהר ממקום למקום, ושאפשר בעצם להשאר בכל מקום שמגיעים לפחות איזה שבוע בשביל להצליח לראות רק רבע ממה שקורה סביב... 

נפרדתי בשמחה ובאהבה מהקבוצה הישראלית באהבה מהקבוצה הישראלית לא לפני שבירכו את הילדה הקטנה בדרך צלחה והשאירו לי את כל שאריות הטחינה, הקרקרים והתמרים שהביאו מארץ הקודש, והתחלתי את המסע שלי עם עצמי- איפה? 

בקרוב מאד תדעו... 

כולם מטיילים בדרך היין... ושי?

הוספה מאוחרת:
וכמובן איך שכחתי את ה-רגע ששבר את כל רגעי השיא הקודמים...
בעודנו עושים את דרכינו באוטובוס הקבוצתי לעבר העיר המקסימה פרייבורג, בכניסה למרכז העיר אני מתאוששת משינה מסתכלת ימינה אל עבר הרחוב העירוני הנשקף מעבר לחלונות האוטובוס ולפתע אני מזהה שתי דמויות מוכרות... לוקח לי עוד רגע להתעשת על עצמי אולי אני חולמת אבל לא!! אלה הם נהרה ואסף חבריי הישראלים שמטיילים גם הם ברחבי אירופה! אני פותחת בשאגות שמחה ודופקת על הזגוגית אבל באוטובוס אין חלונות ולנהג אסור לפתוח את הדלת באמצע הנסיעה... האירופאים האלה והחוקים שלהם...

יותר מאוחר אנחנו מתחלקים לזוגות לאירוח ושינה אצל משפחות מבית ספר ולדורף בו יערכו לנו סיור למחרת- ברגע שאני מגיעה למשפחה שלנו (אבא מקסים רק בן 40 עם שלושה ילדים קטנים שיצאו עם האמא להתארח אצל חברים לסופש וילדה בת 15 טבעונית ומקסימה שרוקדת ריקודי זוגות ובישלה לנו ארוחת ערב) אני מוצאת את האינטרנט ומתחילה להמטיר הוראות על עידו בן דודי המוכשר שמתחיל להתקשר במרץ לכלמיני טלפונים של משפחות וחברים בישראל שעלולים לדעת איפה החברים שלי מתארחים בפרייבורג...
שי , עכשיו יום שישי... כבר 7 בערב... את בטוחה שכדאי להמשיך לנסות להתקשר לאנשים? הוא שואל אותי
כן! מחר בבוקר אני עוזבת את העיר עם הקבוצה ומי יודע מתי אראה שוב את החברים שלי! מכל הארצות והערים באירופה הם בחרו דווקא ללכת ברחוב בו אעבור עם האוטובוס! אני חייבת לאתר אותם...

וככה אחרי שעות ארוכות אני כבר מתחילה לאבד תקווה ויוצאת עם המאחרים לסיבוב בעיר- אם ירצה השם אתקל ברחוב במקרה בחברים שלי, ואולי כבר לא אראה אותם לעולם - בנתיים עידו ממשיך לעבוד על המשימה במרץ ולמחרת מוקדם בבוקר עת צחצוח השיניים מצלצל הטלפון בבית המשפחה ומי על הקו? נהרה חברה שלי!! אני כולי נרגשת ומקפצצת קובעת איתה להיפגש בשערי בית הספר בו נסייר וכך הפסדתי סיור נוסף אבל הרווחתי מפגש מרגש ובן דוד מוכשר....

the reunion